"כל היכול להציל ולא הציל
עובר על לא תעמוד על דם רעך וכו',
איירי במי שיכול להציל להדיא בלא שיסתכן המציל כלל,
כגון שהיה ישן תחת כותל רעוע שהיה יכול להעירו משנתו ולא העירו,
או כגון שיודע לו עדות להצילו עבר על לא תעמוד על דם רעך.
ולא זו בלבד אלא אפילו יש בו קצת ספק סכנה,
כגון: ראה אותו טובע בים או ליסטים באים עליו או חיה רעה
שיש בכל אלו ספק סכנה אפ"ה חייב להציל,
ואפילו שלא היה יכול להציל בגופו לא נפטר בשביל כך אלא חייב להציל בממונו".
בהמשך דבריו כותב
"והוי יודע שיש בכלל לאו זה שלא יעמוד על הפסד ממון חבירו,
אלא שאינו חייב להכניס עצמו לספק סכנה בשביל ממונו.
אבל להציל נפש חבירו או שלא יבוא על הערוה
אפילו במקום דאיכא ספק סכנה – חייב להציל.
ומ"מ אם הספק נוטה אל הודאי
אינו חייב למסור עצמו להציל חבירו,
ואפילו בספק מוכרע אינו חייב למסור נפשו
דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי,
דילמא דמא דידיה סומק טפי,
אבל אם הספק אינו מוכרע אלא נוטה אל ההצלה
והוא לא הסתכן ולא הציל עבר על לא תעמוד על דם רעך".
