משפחה מול זרים
חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמיללים.
אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו,
ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש
–אין זו שמחת מצוה, אלא שמחת כרסו.
ועל אלו נאמר:
"זבחיהם כלחם אונים להם, כל אוכליו ייטמאו: כי לחמם לנפשם" (הושע ט,ד);
ושמחה כזו קלון היא להם,
שנאמר "וזיריתי פרש על פניכם, פרש חגיכם" (מלאכי ב,ג).
משנה תורה הלכות שביתת יום טוב פרק ו ה"יז
English
