אולם יש מקרים שהממון המוטל בספק אינו בחזקתו של אחד מן הנצים
ויש שלושה פתרונות הלכתיים מקובלים
א. יחלוקו. הדוגמה המקובלת לעניין זה היא שניים האוחזים בטלית. זה אומר: כולה שלי, כיוון שאני מצאתיה; וזה אומר:כולה שלי, כיוון שאני מצאתיה ("מקרה הטלית"), וההלכה היא: יחלוקו.
ההיגיון הוא שייתכן שהטלית שייכת לשנייםשמצאו אותה יחד
וסביר שיש לחלקה ביניהם, אף על פי שייתכן גם שאחד מהם רמאי
ב. יהא מונח. מעשה בראובן ושמעון שהפקידו כסף אצל פלוני, זה הפקיד מנה וזה הפקיד שניים
פלוני יודע שאחד מן המפקידים הפקיד רק מנה וחברו שניים, אך אינו יודע מי הפקיד כמה.
גם ראובן וגם שמעון טוענים כמובן שהפקידו שני מנים,
והשאלה היא: מה הדין?
במקרה זה, החלק שבמחלוקת "יהא מונח עד שיבוא אליהו":
כל אחד מקבל את המנה שאין עוררין שהפקיד אותו,
ואילו המנה שבמחלוקת, יופקד למשמרת "עד שיבוא אליהו"6,
עד שיביא אחד הצדדים ראיות חותכות שהוא שלו.
ומדוע אין אומרים כאן יחלוקו?
משום שברור שאחד מהם הוא רמאי,
והפתרון "יחלוקו" כאן הוא בהכרח שקרי,
ואין בית הדין יכול לקבלו
ג. כל דאלים גבר. הדוגמה הקלסית לפתרון זה היא "ההיא ארבא" (להלן: "מקרה הספינה
ספינה שטה בנהר ושניים רבים עליה.
זה אומר: הספינה של אבותיי; וזה אומר: הספינה של אבותיי,