“בשאלה זו קיימות שתי גישות שונות זו מזו:

הגישה האנגלו־אמריקאית שוללת הטלת חובה של הצלת-

נפשות פוזטיבית משלשה נימוקים:

נימוק מהותי, שלפיו מטעמי מדיניות משפטית וערכית יש

לצמצם את ההתערבות בחופש הפרט ובשיקוליו.

בקרב משפטנים באסכולה האנגלית־אמריקאית רווחת גישה

עקרונית, לפיה יש להמנע, ככלל, מלחייב אדם לפעול באופן

פוזטיבי, גם ובפרט בתחום הצלת הנפשות( 2 ). הדברים אמורים

בעיקר ביחס לקטגוריית המקרים בהם נועד צו־העשה להביא

במהלך (Innocent Bystander) להתערבות של המזדמן

המאורעות על מנת למנוע תוצאה הרת אסון הממשמשת ובאה.

נימוק פרקטי, המציל-״המקלקל״ן אם תוטל חובת ההצלה,

ייתכנו מצבים בהם אנשים לא מיומנים וללא נסיון ויכולת

ינסו להועיל, ובמקום להועיל יגבירו את הנזק.

נימוק טכני, הבעייתיות בקביעת אמת מידע לרמת ההקרבה

הנדרשת כדי לצאת ידי חובה.

נסכם את רעיון ״אי-ההתערבות״ בדברי המשפטן Hall:

״איננו מאמינים עדיין בכנות, כי כל אחד מאיתנו מחוייב

מבחינה מוסרית להיות שומר אחיו״

בחוק הפלילי הצרפתי, הוקדש סעיף מיוחד להמנעות מהצלת

אדם הנתון בסכנה, (ס׳ 62 בחוק משנת 1945 , שהינו הרחבה

לחוק משנת( 1940.  החוק מתייחס לשלושה מצבים שונים:

1. מי שיכול למנוע בפעולה מיידית, וללא סכנה לו ו/או

לצד השלישי – פשע או עבירה נגד גוף האדם, ונמנע

בכוונה מלהצילו.

2 .הנמנע מרצונו מלהציל אדם הנתון בסכנה לגופו, כאשר

יכול להציל ללא סיכון למציל, ו/או לצד שלישי, בפעולה

עצמית או באמצעות הזעקת עזרה.

3. מי שיודע הוכחה לחפותו של נאשם העומד לדין ונמנע

בכוונה מלמסור עדות בבית המשפט או במשטרה”

המאמר המלא: לא תעמוד על דם רעיך שלמה

מתוך “רפואה ומשפט” גליון 14. מאי 1996.